האסטרטגיה המועדפת בקרב מגע להתמודדות עם מצב אלים הינה הימנעות. אבל מאיפה מביאים את היכולת להימנע?

הרצון לא לצאת פרייר, התחושה שלוותר זה לא הוגן, החשש שאולי אני מוותר בגלל הפחד, כל אלו דוחפים אותנו בכוח לעבר העימות.

כאשר הצד השני מפעיל אגרסיביות נגדנו זה דוחק אותנו עוד יותר לעימות. ככל שעוצמת האיום גוברת אנחנו הולכים ונשאבים לעימות. שפת גוף מאיימת, שפה בוטה, מבט כל אלו נערמים למלכודת ששואבת אותנו עוד ועוד לעימות ולפתע אנחנו חלק מההסלמה.

אז מאיפה אפשר לקחת כח בכל זאת להמנע?

הכח להמנע והיכולת להכריע

לימוד אומנות לחימה נותן בידינו כלים ויכולת. יכולת להכריע. לאדם שלומד אומנות לחימה יש ידיעה, הידיעה שהוא יכול לפגוע קשה באדם העומד מולו.

העוצמה זאת נותנת מרחב לשיקול דעת. זה ברור שאני לא מוותר כאן רק משום הפחד. הפחד יכול להיות קיים בצורה טיבעית, כמו בכל מצב של עימות. אבל הוא לא הרגש המוביל. ברגע שאני יכול לפגוע בצורה קשה באדם העומד מולי עומדת מולי בחירה. מה עדיף לי. לפגוע ולשאת בתוצאות או להימנע מהעימות? כאן כבר יותר קל לבחור.

אבל מאיפה נובעת היכולת להכריע בקרב מגע?

היכולת להכריע בקרב מגע נובעת מההחלטיות להכנס. האינסטינקט של לוחם קרב מגע הינו להכנס ולתקוף מייד כאשר הוא בעצמו מותקף. הצורך להגיע להכרעה מהירה וברורה מוטבע בתלמידי קרב מגע החל מהשיעור הראשון.

והנה חידה. כדי שנוכל להיות רגועים ושקולים ולהמנע מאלימות עלינו בעצם להיות מוכנים לתקוף בעוצמה לא מתפשרת כדי להגיע להכרעה. הגיוני?

ואיך אפשר לדעת שהשגנו את המטרה והשגנו את היכולת להמנע? הרי במהלך לימוד קרב מגע אנחנו מתעקשים לשמר את הפחד. אין מגנים לחלקי הגוף השונים, כדי שנזכור את פגיעותם וכדי שנזכור להגן עליהם.

משום כך, משום שהפחד תמיד שם להזהיר אותנו מההשלכות של עימות אלים, תלמידי קרב מגע עסוקים תמיד בשאלה “האם אני כבר שם?”.

איך זה נראה בעיני המורה?

הצצה לכך ניתן לקבל דרך קואן הזן שסיפר צ’וואנג-טסו:

על צ’י הסינג-טסו הוטל לגדל תרנגול קרב בשביל אדונו.
לאחר עשרה ימים, שאל האדון, “האם הוא כבר מוכן?”
ענה צ’י, “הוא עדייו נפוח כולו ומלא זעם.”
חלפו עשרה ימים נוספים והנסיך שאל שוב על מצבו של התרנגול.
וצ’י אמר “לא אדוני, הוא ניצב על המשמר בכל פעם שהוא שומע תרנגול קורא”.
ושוב שאל הנסיך ושוב ענה צ’י “עדיין לא, הצורך להילחם עדיין בוער בתוכו”.
כך עברו עשרה ימים נוספים וצ’י אמר לאדונו “הוא כמעט מוכן אדוני. עכשיו גם כשהוא שומע את קריאתו של תרנגול אחר, הוא לא מגלה שום סימן של התרגשות. נדמה עכשיו שהוא עשוי עץ. כל האיכויות שלו בהרמוניה מושלמת. אין תרנגול שישווה לו – כולם יברחו מפניו בין רגע.”

לבעלי החוכמה הסגולה והיכולת להבין