כל מי שהתנסה בלימוד אומנות לחימה מכיר את התחושה. פעם ראשונה שלומדים תנועה חדשה. המורה מדגים. זה נראה קל זורם אבל כשאנחנו מנסים שום דבר לא עובד. זה הופך לקשה ומסורבל. לאחר חודשים של אימונים אנחנו לאט לאט סופגים את התנועה הנכונה לתוכנו. מגלים פרט אחר פרט שמשפיע על איכות התנועה. מתעמקים בו. לומדים אותו. שולטים בו ומביאים את השליטה בו לשלמות. אחרי ששיפרנו את השליטה בפרט זה יהיה שם המורה כדי להאיר את עינינו על נקודה נוספת התנועה שיש לשפר. וכך הלאה והלאה בתהליך לימוד שנמשך שנים.

אז למה זה שהרבה אנשים שעוסקים שנים באומניות לחימה משלים את עצמם להאמין שמספיק לראות סרטון כדי להבין תנועה ולפעמים אפילו כדי להתיימר להיות מסוגלים ללמד אותה?

 

אני מכיר את התנועה הזאת!

מספר רב של פעמים הטעות נובעת מתחושה מוטעית של היכרות עם התנועה שאני רואה. המחשבה שמלווה את התחושה הזאת שקולה למשהו כגון “יש תנועה כזאת גם אצלנו”.

דוגמה טובה לכך הינה הגנה עם האמה כנגד אגרוף ימין. מכיוון שהתנועה מזכירה תנועות דומות מקראטה או מאומנויות אחרות, קל לטעות ולחשוב שהדגשים בביצוע התנועה זהים.


אין טעות גדולה מזו.

אתם מסוגלים לראות את ההבדל?

 

יש תרגיל דומה שלמדתי

לפעמים הטעות נובעת מדמיון לתרגילים אחרים מאותה אומנות עצמה.

זה נראה פשוט עד שמנסים רק כדי לגלות שלא יעבוד בלי להכיר את כל הנקודות הנסתרות בתנועה.

אתם מסוגלים למצוא את הנקודות הניסתרות בתנועה?

 

לבעלי החוכמה הסגולה והיכולת להבין